שעון מתנה ליוצאים לפנסיה
זוכרים את הימים הטובים, כאשר אנשים עבדו עבור אותה חברה במשך 30,40 או 50 שנים? כאשר יצאו ממקום עבודתם, עת פרישתם לגמלאות עם מגן מהודר ושעון זהב שעליהם חקוקים שמם והלוגו של החברה שהייתה אסירת תודה להם על השנים בהן עבדו עבורה? כאשר בני משפחה וחברים היו מתאספים יחד כדי לחגוג את תחילת מסעו של אדם אל שנות הזהב שלו? ובכן, אנחנו לא ממש יודעים כיצד לבשר לכם את זה, אבל הפרישה שלכם כנראה, כבר לא תיראה כך.
שעון הזהב הזכור לטוב
ככל הנראה, המסורת של מתן שעוני זהב לפורשים לגמלאות מקורה בשנות הארבעים בחברת פפסי. הרעיון של "נתת לנו את הזמן שלך, עכשיו אנחנו נותנים לך את שלנו" היה הגיוני כאשר אנשים נשארו נאמנים לחברה או למקום עבודתם היחיד במשך שלושה או ארבעה עשורים, ובל נשכח, מחיר הזהב היה אז כ-34$ לאונקיה. היום, אורך הוותק בממוצע בעבודה הוא בערך כחמש שנים, ומחירו של הזהב מגיע גם ל-1,600 דולר לאונקיה, שינוי משמעותיים, שעלולים להגדיל את מספר החברות פושטות הרגל, או, לחילופין, להגדיל את מספר השעונים המסיימים את חייהם בחנויות משכון.
השילוב בין טלפונים חכמים לפנסיונרים פעילים גם הוא דוחף את מסורת מתן שעון הזהב לפורשים לכיוון הכחדתו. המכשירים החכמים לא רק מאפשרים לנו לדעת מה השעה במקום שעון היד, אלא גם שומרים על הגמלאים מחוברים למשפחה ולחברים ומשמשים כלי רב ערך כדי לשמור על הנכדים עסוקים כאשר הם באים לבקר (אם עדיין לא הגיעו לגיל בו יש להם מכשיר כזה משל עצמם). לבסוף, המסמר האחרון בארון הקבורה של הפרישה המוזהבת הוא שאנשים פורשים כיום בגיל צעיר מבעבר, ועם רשימות של תוכניות וחלומות גדול יותר מאשר אי פעם בעבר, כלומר – יש להם דברים אחרים, מעניינים יותר, לעשות מאשר לצפות בזמן כשהוא חולף עם כל תנועת מחוג בשעון.
פרישה והזמנות אחרות למסיבה
זוכרים את הזמן בו לדואר הקלאסי, זה שהגיע לתיבת הדואר האמיתית שלנו, והונח בה על ידי הדוור, הייתה חשיבות? את הזמן בו זה היה קו לחיים החברתיים שלך, מקריאה למילואים, דרך הזמנה ליום הולדת וכלה בהזמנה לאירועים משמחים כמו מסיבת ימי נישואין או חתונות? ובכן, אם אתם חושבים שהסיבה לכך שאיבדתם חברים או החמצתם הזמנות לאירועים לאחרונה היא תקלה בשירות הדואר, זה יכול להיות זמן מעולה עבורכם לצאת מתחת לסלע שתחתיו אתם חיים.
בדומה לשעון הזהב, הזמנות ממשיות עשויות נייר, כאלה שאותן אתם יכולים לתלות ולארגן על המקרר שלכם, הולכות ונעלמות. העובדה היא, כי אם אתם לא בפייסבוק, לא בודקים את האינבוקס שלכם לעתים קרובות מספיק, או שאין לכם טלפון עם יכולות מתקדמות, אין לכם מה להיות מופתעים אם לוח השנה החברתי שלכם כבר אינו מלא כמו שנהג להיות פעם. עם הרשתות החברתיות, האסמסים, והדוא"ל אתם יכולים לארגן מסיבה או אירוע תוך מספר ימים, ועוד יישאר לכם זמן לעשות טעימות בקייטרינג. השיטה המיושנת, שבדרך כלל דרשה שבועות, בין השאר בשל אפיקי התקשורת האיטיים, כבר אינה חלק מתרבות הפרישה החדשה.
תוכלו לנסות להילחם בטכנולוגיה, אם ממש בא לכם, אבל אל תתלוננו או תהיו מופתעים, אם תמצאו את עצמכם לבד, כשאתם בודקים לעתים קרובות את שעון הזהב שלכם, כשחייכם חולפים באיטיות מרגיזה.
בימים ההם היה קשר אנושי בין המעסיקים לעובדיהם. סוג של עסק חליפין, שבמסגרתה, העובדים היו מחליפים את השנים הטובות והיעילות ביותר שלהם בעבודה, תמורת הבטחה לפנסיה ולקצבת זקנה יציבים ומובטחים לאחר פרישתם. עם זאת, מה שרוב האנשים כיום אינם מבינים, הוא כי ההטבות הסוציאליות נוצרו במקור כאשר תוחלת החיים היה הרבה מתחת לגיל הפרישה הלאומי הממוצע כיום. אנשים פרשו ומאותה נקודה והלאה, בילו את זמנם בעשיית שום דבר מלבד להירגע, תוך הידיעה כי הם עלולים למות בתוך כמה שנים. תוכניות הפנסיה והזכאות לא נועדו להיות הוגנות או שוות, הן נועדו לגרום לאנשים הפחות פרודוקטיביים לעזוב את מקום העבודה ולפנות את מקומם לעובדים צעירים מהם. עכשיו, כשאנשים חיים היטב גם לאחר גיל ה-80 שלהם, שמים לב, כי בעוד תוחלת החיים עלתה, איכות החיים בשנים אלה לא עלתה, אלא נשארה זהה לעבר. מה שאומר, בעצם, שיש לכם כיום הרבה יותר שנים לחיות בדוחק ובצמצום מבעבר. נשמע מדכא למדי, לא?
אז אמרנו שלכאורה, אין לכם סיבה לחגוג את הפרישה לגמלאות, ושסביר להניח שכשאתם תגיע לשלב זה, החיים יהפכו למורכבים הרבה יותר, מבלי, אפילו שקיבלתם שעון זהב במתנה…
מה דעתכם לתפוס יוזמה ולקנות לעצמכם כבר עכשיו את שעון הזהב שהייתם רוצים לקבל לעת פרישתכם? יותר טוב מזה, עזבו אתכם מזהב, אתם ממש לא חייבים דווקא זהב! למה שלא תפנקו את עצמכם בשעון פלטינה איכותי, או בשעון עליו אתם חולמים מזה שנים?
אין זמן יותר טוב מההווה לחגוג את פרישתכם לגמלאות, גם אם, טכנית, רשמית, הפרישה הזו תתרחש רק בעוד 20 או שלושים שנים!